דמי הבראה. כי כולנו חולים. 

"דמי הבראה הינם קצובה לה זכאי העובד ממעבידו עבור השתתפות המעביד בהוצאות ההבראה והנופש של העובד. העובד אינו נדרש להוכיח כי שהה בבית מלון או בבית הבראה או כי השתתף בנופש זה או אחר כתנאי לתשלום דמי הבראה."

[מתוך האתר לדיני עבודה]

למה צריך לשלם לעובדים הבראה, במה הם חולים בדיוק? הרי כולנו הולכים כל יום לעבודה, אם אנו חולים במשהו יש רופאים שיטפלו. מדוע המדינה באמצעות הסתדרות העובדים צריכה להגיע להסכם עם המעבידים בדבר תשלום דמי הבראה לכל עובד. הרי אם מדובר במחלת גוף היינו צריכים לקבל דמי הבראה מקופת חולים, אבל רגע בשביל זה יש ימי מחלה.

מסתבר שדמי ההבראה כנראה משמשים עבור מחלה שאיננה גופנית אלא רוחנית או פסיכולוגית ובמחלה הזו כולנו חולים, הרי דמי הבראה כל אחד מקבל. רבותי וגבירותיי, למחלה הזו קוראים עבדות.

העבדות בעידן המודרני מוסווית בצורה כזו שגורמת לנו לחשוב שאנו חופשיים. אני לא טוען שלא, לפחות באופן יחסי. אנו בטח יותר חופשיים מהעבדים שהובאו באוניות מאפריקה לארה"ב או מהסינים שעובדים עבור דולר ליום, אבל בחייכם האם אלו ההשוואות שאנו רוצים לעשות לעצמנו? הרי אנחנו מערביים, בני הדת היהודית, עם סגולה, עבדים היינו, עבדים, עכשיו בני חורין. טוב, ככה לפחות האמנו.

למציאות כנראה יש היגיון משלה, והנה אנחנו ב-2009 עדיין עבדים לפחדים שלנו, הולכים למקום עבודה שמחליא אותנו עד כדי כך שהוא צריך לשלם לנו הבראה ממנו...

למה אנחנו עושים את זה? ובכן אפשר לטעון שזה חלק מהתרבות הקפיטליסטית שבה העושר מתחלק בין מספר מצומצם של אנשים. קרל מרקס כינה אותם בורגנים ששולטים על שאר האנשים הנקראים פועלים או פרולטריון בשפה יותר אקדמית (המניפסט הקומוניסטי, למי שרוצה להעמיק) ואותם בורגנים משתמשים בתרבות עצמה ככלי לשטיפת מוח של הפועלים. כלומר, הפחד מלהישאר בלי כסף, בלי עבודה, המקצועות ה"נדרשים" (מי בדיוק דורש אותם?) כל אלו הם חלק ממערכת פחדים הנשתלים אצלנו בראש על ידי התרבות.

אז נכון, אפשר לזרוק הכול על הסביבה או על התרבות ולהסיר אחריות מאיתנו, אבל זה לא יוביל לשום מקום אחר מזה שאנו כבר נמצאים בו, זה ברור לכולנו. כנראה שהפתרון טמון בכל אחד מאיתנו שיתחיל להרגיש מה עושה לו טוב ומה הוא באמת רוצה לעשות בחיים. הרי בסופו של דבר זה מה שחשוב, לקום בבוקר עם פרפרים בבטן, עם משמעות ותכלית שתמלא אותו.

אני ממליץ בחום לקרוא את משל המערה של אפלטון המסביר את המצב שמרביתנו שרויים בו.

כבולים תחת הפחדים שלנו, הולכים למקום עבודה שאנו לא אוהבים ומחכים בקוצר רוח לדמי הבראה שיבריאו אותנו מהעיוורון העצמי בו חלינו, לחינם. תזכרו שלעולם מערכת אילוצים כמו זו שאנו קמים אליה כל בוקר לא יכולה לשנות את עצמה, הזכות הזו שמורה רק למי שמרגיש מאולץ על ידה.

אני מאחל, שיהיו אלו דמי ההבראה שיגרמו לכם להבין שאתם חולים וכדאי שתתחילו לטפל בעצמכם.